<h1>יראים סימן י"ח</h1>
<h2>דף כא:</h2>
פרט לאשת כותים פי' [בין] ארוסת כותים (בן) [ובין] נשואת כותים ממעטי ממיתה, דתניא בסנהדרין [ע"א ב'] פ' בן סורר ומורה. בן נח שבא על אשת אביו ונתגייר פטור, וטעמא דנתגייר הא לא נתגייר חייב אלמא דבנשואה קאמר דאילו בארוסה קודם שנתגייר פטור כדמפרשינן בסנהדרין פ"ד מיתות [נ"ז ב'] בעולת בעל יש להם נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להם ומפרש התם דטעמא דנתגייר משום דאי עביד השתא לא מחייב. ואע"ג דמעטינהו קרא ממיתה מאסורא דאורייתא לא מעטינהו דתניא בקדושין פ"א [כ"א ב'] וראית בשביה אשת יפת תאר, אשת אפילו אשת איש מדאצטריך קרא למשרי ביפת תאר ש"מ איסורא דאורייתא איכא. וכי מיעט קרא דוקא ממיתה, וטעמא דמעוט גבי מיתה כתיב אשר ינאף את אשת רעהו יומת ולא אשת אחרים. והא דאמרינן הנך מת על האשה אשר לקחת והיא בעולת בעל. ותני ר' חנינא בעולת בעל יש להם נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להם (ד)לגבי דידהו אצטריך קרא דאין להם אישות לחייב גר הבא על אשת כותי לא אצטריך דהא נפקא לן מהאי קרא אשת רעהו פרט לאשת אחרים והכל בכלל המעוט בין ארוסה בין נשואה, וכי אצטריך קרא מעוט דבעולת בעל בכותי ואשת רעהו בישראל הבא על אשת הכותי למעוטי נכנסה לחופה ולא נבעלה בכותי (דבעולת) [ובעולת] בעל בישראל באשת כותי, דאילו היכא דאיכא קדושין גרידא לא איצטריך קרא למעוטי דהא נפקא לן בקדושין בשלהי פ' האומר [ס"ח ב'] דאין קדושין, דכתיב לא תתחתן בם. והבא על אשת איש בחנק אף על בת כהן אעפ"י שהיא בשריפה לרבנן למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. דתניא בתחלת ד' מיתות [נ"א א'] ובסוף פ' אלו הן הנחנקים [צ' א'] היא מחללת באש תשרף היא בשריפה ואין בועלה בשריפה אלא בחנק כדין בועל נשואת ישראל. ובלא עדים או בלא התראה בכרת [ד]על קרא ואל אשת עמיתך כתיב באחרי מות ונכרתו הנפשות העושות.
